💜 חלום לילך · lilac-dream

פור המן נהפך לפורנו

שיעור של הרב יהודה טאוב

למה נקרא החג על שם הגורל שהפיל המן? יסוד המגילה לפי המהר"ל: הרע עצמו נהפך ונעשה הכנה לטוב – מן הפור ועד המשכן והתורה שבעל פה

פוריםמהר"לונהפוך הוארבי יעקב גלינסקימרדכי ואסתריום הכיפוריםחטא העגלהודיה
▷ לצפייה בשיעור

5 חלקים · 19 רגעים · 62 פסקאות

❓
חלק א

יום הסכין

❓

שאלה על שם החג

🪷רבי יעקב גלינסקי שואל: למה נקרא חג ההצלה על שם הגורל שבו רצה המן להשמידנו?

במגילה כתוב בפירוש: "עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר". החג נקרא על שם הפור, הגורל שהפיל המן כדי לקבוע באיזה יום להשמיד את היהודים.

ורבי יעקב גלינסקי שואל בספרו שאלה פשוטה וחזקה: למה? הפור לא היה חלק מן הישועה. הוא היה חלק מן הגזירה, מן הצרה. בדרך כלל קוראים ליום הצלה על שם ההצלה, על שם הגיבור או על שם הנס. איך ייתכן שקוראים לו על שם הכלי שבו ביקש האויב להרוג אותנו?

השאלה הזו היא פתח לאחד היסודות העמוקים ביותר של פורים. ובשיעור, השיעור השלישי והאחרון לקראת החג, ננסה לראות איך התשובה עליה פותחת את כל המגילה, ומשם מגיעה עד יום הכיפורים, חטא העגל, המשכן והתורה שבעל פה.

🔪

יום הכלב ולא יום הסכין

🪷מי שניצל מתוקף, יקרא ליום ההצלה על שם מה שהציל אותו, לא על שם הסכין.

רבי יעקב גלינסקי ממחיש את השאלה במשל. יהודי הולך לתומו, ופתאום רודף אחריו תוקף עם סכין. באותו רגע יוצא כלב גדול, ונושך את התוקף. היהודי ניצל, ברוך ה'.

נניח שאותו יהודי מחליט לציין את יום הצלתו בכל שנה. איך יקרא ליום? אולי "יום ההצלה", אולי "יום הכלב". אבל בשום אופן לא "יום הסכין". הסכין לא הצילה אותו. הסכין היא סמל הצרה עצמה.

אם כן, אומר רבי יעקב, מדוע אנו קוראים לחג על שם הפור? הפור הוא הסכין. הוא הכלי של המן. למה לא לקרוא לחג "יום אסתר", או "יום ההצלה"? זו שאלה אדירה, ופלא שרבים אינם שמים אליה לב כלל. כדי לענות עליה, צריך להבין משפט אחד שרבים אומרים בפורים בלי לשים לב לעומקו: "פור המן נהפך לפורנו".

🎶

"פור המן נהפך לפורנו"

🪷בפיוט שאומרים אחרי המגילה מתגלה התשובה: הפור עצמו נהפך לטובתנו.

אחרי קריאת המגילה בלילה נוהגים לומר את הפיוט "אשר הניא עצת גויים". בפיוט מתוארת כל המגילה: "בקום עלינו אדם רשע, נצר זדון מזרע עמלק", ובסופו: "עשו לו עץ ונתלה עליו... פור המן נהפך לפורנו".

ומכאן מתרץ רבי יעקב גלינסקי. נחזור למשל: נניח שהסיפור היה מסתיים אחרת. התוקף רודף אחרי היהודי, הכלב מתנפל עליו, והסכין שבידו ננעצת בו עצמו. במקרה כזה, היהודי ניצל דווקא בגלל הסכין. הסכין שהייתה אמורה להיות מקור הצרה נהפכה למקור ההצלה. אז היה טעם לקרוא ליום "יום הסכין".

וזה בדיוק פורים. הגורל שהפיל המן הוא עצמו שנהפך להיות סיבת הישועה. לכן קוראים לחג על שם הפור: כדי להדגיש שלא רק שניצלנו מן הפור, אלא הפור עצמו הוא שהציל אותנו.

אבל עדיין נשאלת השאלה: איפה רואים זאת במגילה? איפה רואים שהמעשה הרע עצמו נהפך להצלה, ולא רק שניצלנו ממנו?

🔄
חלק ב

יסוד המגילה

📅

למה חיכו לי"ג באדר?

🪷המהר"ל שואל מדוע לא הקדימו היהודים להילחם באויביהם לפני היום שקבע המן.

המן הפיל פור, ויצא לו י"ג באדר. יש אומרים שהפיל שני גורלות, אחד לחודש ואחד ליום. ולכן גם ההיפוך היה כפול: גם החודש וגם היום נהפכו לשמחה.

והנה, דווקא באותו יום ממש נקמו היהודים באויביהם וניצחו אותם. שואל המהר"ל: מדוע מרדכי לא ארגן את היהודים להקדים ולהפתיע את האויב לפני אותו יום? הרי י"ג באדר הוא היום המסוכן ביותר, היום שבו מותר לאויבים לתקוף. כל חכם היה אומר: תקדים אותם! צא להילחם כמה ימים קודם, וגמור את הסיפור לפני שהם מתכוננים. למה לחכות לרגע האחרון?

התשובה של המהר"ל היא יסוד המגילה כולה. היא מסבירה לא רק למה חיכו דווקא לאותו יום, אלא גם למה החג נקרא על שם הפור, ומה בעצם מיוחד בנס של פורים לעומת נסים אחרים.

🪃

"מופלג ועמוק בחכמה מאוד"

🪷יסוד המגילה הוא שהגזירה עצמה חזרה על הצורר, כמו בומרנג, שחוזר בדיוק אל היד שזרקה אותו, ופוגע דווקא בה.

כך כותב המהר"ל: יסוד המגילה הזאת הוא שהיה הכול נהפך על הצורר. לכן, כאשר חשב לאבד את היהודים בי"ג בחודש אדר, נהפך עליו, ונהרגו הם בי"ג באדר. וכמו שכתוב בברכה שאחרי המגילה: "פור המן נהפך לפורנו", שתראה מזה כי הפור עצמו נהפך עליו. ודבר זה מופלג ועמוק בחכמה מאוד.

מה הכוונה? לא רק שהצורר נעצר או מת. מה שהוא תכנן חזר עליו עצמו. כמו כדור שזורקים בכל הכוח אל הקיר, והוא חוזר אל הזורק. כמו בומרנג. ואין יום מתאים יותר לזה מאשר אותו יום עצמו. רצית להשמיד ביום הזה? ביום הזה בדיוק תקבל את מה שרצית לעשות, וחזק יותר.

לכן לא היה טעם להקדים. כל העניין היה שהפור עצמו יתהפך. ומכאן גם המנהגים של פורים: מתחפשים, משנים, הופכים. הכול מבטא את "וְנַהֲפוֹךְ הוּא".

🗓️

חודש שנהפך ויום שנהפך

🪷הגורל קבע גם חודש וגם יום, ושניהם נהפכו מאבל לשמחה.

המגילה מדגישה שהפור קבע לא רק יום אלא גם חודש: "מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ". המן חיפש את הזמן המתאים ביותר לגזירה, והגורל נפל על חודש אדר ועל היום השלושה עשר בו.

ולכן גם ההיפוך היה כפול. החודש נהפך: "וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה". ומכאן אמרו חז"ל "משנכנס אדר מרבים בשמחה" – כל החודש כולו, שהיה אמור להיות חודש של אבל, נעשה חודש של שמחה. וגם היום נהפך: י"ג באדר, שנועד להיות יום ההשמדה, נעשה יום הניצחון, ולמחרתו יום המשתה והשמחה.

כך יש לנו בפורים שתי שמחות: שמחה של חודש ושמחה של יום. ושתיהן נולדו מתוך אותו גורל עצמו. מה שהמן בחר כזמן הרע ביותר לישראל, נעשה לזמן הטוב ביותר.

🎭

למה מתחפשים

🪷המנהגים של פורים – התחפושת וההיפוך – מבטאים את יסוד המגילה, שהדברים אינם כפי שהם נראים.

המהר"ל קרא ליסוד הזה "מופלג ועמוק בחכמה מאוד". ואת היסוד הזה רואים גם במנהגי פורים. כולם מתחפשים, משנים את פניהם ואת בגדיהם, ועושים "ונהפוך הוא". מה שנראה מבחוץ אינו מה שיש בפנים.

זה בדיוק מה שקרה במגילה. מבחוץ נראה היה שהמן עולה ומצליח, שהגזירה נחתמה, שהכול אבוד. אבל מתחת לפני השטח, כל צעד שלו הכין את הישועה. התחפושת של פורים מזכירה לנו שגם בחיים, מה שנראה כרע עשוי להיות לבוש חיצוני בלבד, ומתחתיו מסתתר הטוב.

ולכן השמחה של פורים אינה רק שמחה על שניצלנו. היא שמחה על הגילוי שהרע עצמו היה מחופש, ושמאחוריו עמד כל הזמן הקדוש ברוך הוא, והכין לנו טובה.

🔄

לא נמחק אלא נהפך

🪷בפורים הרע לא נמחק כמו במצרים; הרע עצמו יצר את הטוב.

יש כאן יסוד עמוק. יש נסים שבהם הרע פשוט נמחק מן העולם. במצרים, למשל, המצרים טבעו בים, והרע נעלם. אבל יסוד פורים שונה: הרע עצמו יוצר את הטוב. לכן היהודים לא יכלו לגבור על אויביהם אלא באותו יום שבו רצו הגויים להשמיד אותם.

וזו גם התשובה לשאלה על שם החג. אילו הסיפור היה נגמר בכך שהמן נתלה והגזירה בוטלה, היה מתאים לקרוא לחג "יום ההצלה". אבל בפורים קרה משהו גדול יותר: הגזירה עצמה, הפור עצמו, הם שהביאו את הישועה. ולכן החג נקרא על שם הפור.

המהר"ל אומר במקום אחר כלל: היה המן הכנה למרדכי. כל דבר שרצה המן לעשות נהפך עליו. וזהו יסוד המגילה. ומיד נראה כמה דוגמאות לכך במגילה עצמה.

וזה גם מה שמבדיל את פורים מכל שאר הנסים. בנס של מצרים ראינו את יד ה' החזקה שמכה ומשמידה. בנס של פורים ראינו יד נסתרת, שאינה צריכה להכות כלל. היא פשוט מסובבת את מעשי הרשעים עצמם, עד שהם נעשים כלים לטובת ישראל. זו השגחה עמוקה יותר, וגם מרגשת יותר, כי היא מראה שאין שום דבר בעולם, אפילו מזימותיו של רשע, שיוצא מתחת לשליטתו של הקדוש ברוך הוא.

🏛️
חלק ג

המן שבנה את המקדש

💍

הבית והטבעת

🪷את בית המן ואת טבעתו לא רק לקחו ממנו, אלא נתנו למרדכי.

שימו לב לפרט מפליא במגילה. את טבעת המלך לא רק לקחו מהמן, אלא נתנו אותה למרדכי. את בית המן לא רק החרימו, אלא נתנו אותו לאסתר, והיא שמה עליו את מרדכי.

בלי המן, מרדכי לא היה מגיע לכל זה. אילו לא היה המן הרשע בעולם, מרדכי היה נשאר בביתו, יושב בשער המלך, ולא היה עולה לגדולה. דווקא בגלל מה שהמן רצה לעשות, קיבל מרדכי תפקידים עצומים, עד שנעשה משנה למלך.

זה לא רק שהרשע הושבת. הרשע עצמו היה הסולם שעליו עלה הצדיק. כל צעד שעשה המן כדי להרע לישראל, הכין בלי ידיעתו את הטוב שבא אחר כך. זו המשמעות של "היה המן הכנה למרדכי".

🏛️

"עד חצי המלכות"

🪷אחשוורוש הסכים לתת לאסתר הכול, חוץ מדבר אחד: רשות לבנות את בית המקדש.

יש מי שרואה את זה בעומק גדול יותר, בהקשר ההיסטורי של המגילה. כמה שנים לפני מעשה המגילה כבר עלו יהודים לארץ ישראל, והתחילו לבנות את בית המקדש. אבל הבנייה נעצרה. שונאי ישראל הפריעו, כתבו מכתבי שטנה למלך, והעבודה הושבתה. יש מדרש שאומר שמי שכתבו את מכתבי השטנה היו בני המן.

מרדכי ניסה בכל דרך לשנות את המצב. הוא ישב בשער המלך, אבל דבר לא עזר. וכשאחשוורוש אומר לאסתר "עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ", מפרש רש"י: דבר העומד בחציה של המלכות, לא אתן לך – בניין בית המקדש. על הכול אפשר לדבר, חוץ מזה.

כלומר, הדבר שישראל רצו יותר מכל, היה בדיוק הדבר שהמלך סירב לתת. וכל המאמצים של הטובים לא הצליחו להזיז את זה.

🧱

הרע שבנה את המקדש

🪷דרך גזירות המן הגיעה אסתר לבית המלך, ומשם צמחה הרשות לבנות את בית המקדש.

ומה קרה בסוף? לפי חז"ל, לאסתר ולאחשוורוש נולד בן, ומבית המלכות הזה יצאה בסופו של דבר הרשות להמשיך ולבנות את בית המקדש. המלך לא רק הרשה, אלא גם השתתף בהוצאות. איזו התהפכות!

ואיך הגיעה אסתר לבית המלך? דרך כל השתלשלות המגילה, שבמרכזה עומד המן. מה שכל הטובים ניסו ולא הצליחו, הצליח בעקיפין דרך הרשע. הוא רצה להשמיד, להרוג ולאבד, ובסופו של דבר מעשיו הובילו לבניין הבית.

יש בזה עומק גם בדברי חז"ל "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". מרדכי ניסה בכל מיני דרכים, ולא הצליח. המן, בלי שרצה, גרם לישועה הגדולה. ברמה מסוימת, קשה ממש להבחין מי מהם הביא את הטוב. זו מילה קשה לומר, אבל היא חלק מסוד הפורים. ואין הכוונה חלילה לשבח את המן, אלא להכיר שגם מזימותיו היו בידי ה', ושבסוף שימשו את הטוב שהוא ביקש לעקור.

👑

למה הציל מרדכי את המלך

🪷מרדכי קיווה שהמלך יגמול לו ויתיר את בניין המקדש, אבל הישועה הגיעה דווקא דרך המן.

יש שאלה מפורסמת: למה מרדכי גילה לאחשוורוש שבגתן ותרש מתכננים להרוג אותו? הרי אסתר, בתו המאומצת של מרדכי, נלקחה בעל כורחה לבית המלך. אילו נהרג המלך, אולי הייתה משתחררת וחוזרת הביתה. למה להציל אותו?

יש מן המפרשים שאומרים: מרדכי חשב שכאשר יתגלה שהוא הציל את חיי המלך, המלך יבוא אליו ויאמר: מה בקשתך? ומרדכי יבקש את הדבר הגדול מכול – רשות לבנות את בית המקדש. אדם שהציל את חייו של מלך, מגיע לו הכול.

ומה קרה? כלום. המלך שכח. מרדכי לא קיבל דבר. כל המאמץ לא הועיל. ורק אחר כך, בגלל המן הרשע ובגלל כל גזירותיו, התגלגל הכול: אסתר עמדה לפני המלך, ספר הזכרונות נפתח, מרדכי עלה לגדולה, ובסוף באה גם הרשות לבנות. הרע עצמו נהפך ובנה את הטוב.

🌅
חלק ד

ונהפוך הוא בדורנו

🌅

"ועצת ה' היא תקום"

🪷מחשבות האדם הרעות הן עצמן הדרך שבה מתקיימת עצת ה'.

יש פסוק במשלי: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם". ושאל פעם מישהו: מה החידוש? ברור שעצת ה' תקום, ומחשבות האדם לא יתקיימו.

והתשובה: הפסוק אינו אומר רק שעצת ה' מנצחת את מחשבות האדם. הוא אומר שעצת ה' מתקיימת דרך המחשבות האלה עצמן. האיש חושב לעשות כך ורק כך, ודווקא על ידי מחשבותיו הרעות קמה עצת ה'. זה בדיוק "פור המן נהפך לפורנו".

הרב הביא דוגמה מדורנו: מלחמת ששת הימים. מי שחי באותה תקופה מספר שלפני המלחמה שרר פחד עצום. הכינו בתי קברות גדולים, ודיברו על אלפי הרוגים. ובתוך ימים ספורים התהפך הכול. לא רק שניצלו מן האויבים, אלא המדינה גדלה פי כמה. ירושלים העתיקה, הכותל, קברי הצדיקים – כל מה שלא היה בידינו קודם, הגיע אלינו דווקא בגלל המלחמה שפתחו האויבים.

📚

תרומת בחורי הישיבות

🪷מגיד שנשאל מה תרמו בחורי הישיבות לניצחון, ענה בחכמה שזכותם השאירה את כולם בחיים.

מסופר על אחד המגידים המפורסמים, שאחרי מלחמת ששת הימים הוזמן לדבר בכנס של מפקדי צבא. הוא לא ידע בדיוק מה מבקשים ממנו. כל מפקד סיפר מה תרמה היחידה שלו לניצחון, ואז הכריז המנחה: ועכשיו יעמוד הרב החרדי ויספר לנו במה תרמו בחורי הישיבות לניצחון.

המגיד עמד ואמר: לפני המלחמה הכינה הרבנות חלקות קבורה רבות, כי חששו לעשרות אלפי הרוגים. ומי יקבור את כולם? מחלקת הקבורה קטנה. אז אמרו: לא תהיה ברירה, נוציא את בחורי הישיבות מבית המדרש, ונגייס אותם למצוות קבורת המתים. אבל הקדוש ברוך הוא רצה שבחורי הישיבות יישארו בישיבה וימשיכו ללמוד תורה. וכך הם תרמו את חלקם: כולם נשארו בחיים, ולא היה צורך להוציא אותם.

יש בסיפור הזה חכמה ושנינות, אבל גם יסוד של אמונה: הפחד הגדול נהפך לישועה גדולה, ומה שנראה כהכנה לאסון נעשה עדות לנס. בחורי הישיבות, שאולי היו נקראים לקבור מתים, ישבו ולמדו, וזכות לימודם עמדה לכולם.

🎁
חלק ה

מן החטא אל המתנה

🎁

"חמלה גדולה ויתרה"

🪷אחרי חטא העגל לא רק שנמחל לישראל, אלא קיבלו את המשכן – דבר שלא היה להם קודם.

הזוהר מלמד שיום הכיפורים הוא "כ-פורים", יום שהוא כמו פורים. מה הקשר בין שני המועדים? גם כאן מתגלה אותו יסוד של "ונהפוך הוא".

בתפילת שחרית אנו אומרים: "אהבה רבה אהבתנו ה' אלוקינו, חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו". ויש מפרשים שמבארים: "אהבה רבה" היא האהבה שבמעמד הר סיני. אחר כך חטאו ישראל בעגל, והקדוש ברוך הוא מחל להם. וזו "חמלה גדולה ויתרה": לא רק שנמחל לנו, אלא קיבלנו יותר ממה שהיה לנו קודם – את המשכן.

אחרי החטא הגדול, כשישראל שבו בתשובה, נתן להם הקדוש ברוך הוא מתנה: מיד אחרי יום הכיפורים הראשון התחיל משה לאסוף את התרומה למשכן. החטא לא רק נמחק, אלא נהפך להיות סיבה למתנה הגדולה, שהשכינה תשכון בתוך ישראל.

וזה גם הקשר בין יום הכיפורים לסוכות. אחרי שנמחל החטא ביום הכיפורים, מגיע חג הסוכות, שרומז להשראת השכינה בתוכנו, כמו המשכן.

📜

לוחות שניים

🪷בזכות החטא והתיקון קיבלו ישראל בלוחות השניים גם הלכות, מדרש ואגדות.

ועוד דבר נפלא מובא במדרש. אחרי שבירת הלוחות הראשונים אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אל תצטער על הלוחות הראשונים, שלא היו בהם אלא עשרת הדיברות בלבד. בלוחות השניים אני נותן לך שיהיו בהם הלכות, מדרש ואגדות.

כלומר, בגלל החטא והתיקון שבא אחריו, זכו ישראל לקבל את כל התורה שבעל פה. זה מה שאמר דוד המלך: "טוֹב לִי כִי עֻנֵּיתִי לְמַעַן אֶלְמַד חֻקֶּיךָ". טוב שהייתה הצרה, כי בזכותה זכיתי ללמוד.

ומכאן קשר נפלא לפורים. הגמרא אומרת שבהר סיני קיבלו ישראל את התורה כמו בכפייה, ורק בימי אחשוורוש חזרו וקיבלו אותה מאהבה. ויש מי שביאר שהכוונה בעיקר לתורה שבעל פה. ולמה דווקא בפורים? כי בפורים גילו את הסוד שהרע עצמו הוא סיבה לטוב. וזה בדיוק היסוד של התורה שבעל פה, שבאה בעקבות חטא העגל ותיקונו.

🩹

להודות גם על הרע

🪷מי שמבין שהרע עצמו מכין את הטוב, יכול להודות לה' גם על מה שנראה כצרה.

מכאן מגיעים לעבודה המעשית של פורים: להודות לקדוש ברוך הוא גם על הרע, כי הוא עצמו יהפוך להיות יסוד הישועה. "אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה".

בספר אחד מסופר על אדם שנפל באתר בנייה ושבר את רגלו שבר קשה. חמישה חודשים שכב בגבס, ושמונה חודשים הלך לטיפולים. בזמן ההחלמה, כשלא יכול היה לעבוד, התחיל להשתתף בשיעורי תורה בבית הכנסת. כשחזר לעבודה, רצה להמשיך, וקבע לעצמו לימוד דף יומי בבוקר ובערב. כעבור שנים זכה להקים שיעור דף יומי משלו, ולמסור אותו בעצמו.

הוא כתב: אני חוזר בדמיוני לאמבולנס, שומע את הסירנה, ושואל את עצמי מה יהיה. ואני עונה לעצמי: אתה יודע מה יהיה? יקרה לך אחד הדברים הטובים ביותר בחייך. בזכות התאונה הוא נעשה מגיד שיעור.

זה יסוד פורים: הצרה עצמה נעשית פתח לטובה הגדולה.

👁️

איך מסתכלים על צרה

🪷מי שמאמין ב"ונהפוך הוא" אינו מסתפק בתקווה שהצרה תעבור, אלא מחכה לראות איך היא עצמה תהפוך לטובה.

יש הבדל גדול בין שתי דרכים להסתכל על צרה. הדרך האחת אומרת: זה רע, אבל יעבור. נחכה בסבלנות, וה' יציל אותנו ממנו. זו דרך של אמונה, והיא טובה.

אבל פורים מלמד דרך גבוהה יותר. לא רק שהצרה תעבור, אלא שהיא עצמה עשויה להיות הכלי שדרכו תבוא הישועה. הגזירה של היום יכולה להיות הסולם של מחר. מי שמסתכל כך, אינו רק סובל בשקט. הוא מחפש לראות איך הקדוש ברוך הוא בונה דרך הקושי הזה משהו טוב.

כך היה עם מרדכי, כך היה עם חטא העגל והמשכן, וכך היה עם האדם שנשבר לו הרגל ונעשה מגיד שיעור. בשעת הצרה עצמה לא רואים זאת. אבל מי שמאמין שזה כך, יכול כבר עכשיו להודות, ולחכות בציפייה לראות את ההיפוך.

זו אולי ההכנה הנכונה לפורים: לחשוב על הקשיים שבחיינו, ולבקש מה' שנזכה לראות גם בהם "פור המן נהפך לפורנו".

🎭

השיר של פורים

🪷"ונהפוך הוא" אינו רק סיפור על העבר; זו הדרך שבה ה' מנהיג את עולמו.

עכשיו אפשר לחזור לשאלה שבה פתחנו: למה נקרא החג "פורים", על שם הפור? כי בפורים לא רק שהרע נמחק. הרע עצמו היה הכנה לישועה. מה שהמן עשה הוא שהביא את הישועה: דרכו נכנסה אסתר לבית המלך, דרכו עלה מרדכי לגדולה, דרכו עלה עם ישראל, ובסופו של דבר גם נבנה בית המקדש.

לכן לא לחינם שרים בפורים "פור המן נהפך לפורנו". זה השיר של החג. ו"ונהפוך הוא" אינו רק תיאור של מה שקרה בשושן. זו הדרך שבה הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו תמיד, גם היום, גם בחיים של כל אחד מאיתנו: מתוך החושך עצמו הוא מוציא אור, ומתוך הצרה עצמה הוא בונה את הישועה.

יהי רצון שנזכה לראות במהרה לא רק ישועות שבהן אנו ניצלים מן הצרה, אלא את ההיפוך השלם: שכל הרע יתהפך כולו לטוב, וכולם יראו בעיניהם איך "פור המן נהפך לפורנו".

רגע של שקט · משפט לקחת איתך

בתפילת שחרית אנו אומרים: "אהבה רבה אהבתנו ה' אלוקינו, חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו".

🎁 "חמלה גדולה ויתרה"

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה